<h1>מרדכי סימנים מ"ט—נ'</h1>
<h2>דף טז:</h2>
רחץ לילה הראשונה שמתה אשתו ונקברה בו ביום במסכת שמחות פירש דאיתא בירושלמי אבל אסור ברחיצה דוקא של תענוג אבל שאינה של תענוג מותר כדאמרינן (יומא ע"ז.) מי שיש לו חטטין בראשו סך כדרכו ביום הכפורים ואינו חושש וכן לחוף ראשו בימי אבלו מותר אם יש לו ערבוביא בראשו וכן התיר רש"י ליולדת אבלה לרחוץ בתוך ז' ימי אבלה: והלכה כת"ק ואע"ג דאמרינן (כתובות ע"ז.) כל מקום ששנה רבן שמעון בן גמליאל במשנתינו הלכה כמותו מיהא אנן שבשום פנים אין אנו מכוונים היטב גם חתן יש לו לקרות דאדרבה מיחזי כיוהרא אם לא יקרא כלומר אני מכוין בכל שעה.
